זוית אישית

 

לפני כמה שנים, במהלך אחד הקורסים שהעברתי, סיפרה אחת המורות על פעילות מקדמת חקר שתלמידיה עושים:

הם נוסעים לאולפן לעולים חדשים, מראיינים את העולים לגבי בעיות בתהליך הקליטה, ומציעים פתרון. יפה, נכון?

באיזה כיתה את מלמדת, שאלתי, ונעניתי שמדובר בתלמידים בכיתה ג'.

האמת, הייתי קצת חסרת אמון, האמת. והאמת? ראיתי שהמורה קצת כועסת עלי על חוסר האמון. זה עובד ממש טוב, היא אמרה.

מכיוון שאני תמיד מפרקת דברים מורכבים למהלכים קטנים ברצף, אז דבר ראשון התחלתי לחשוב על הקטע של "נוסעים לאולפן לעולים חדשים". איך נוסעים? ילדים בכיתה ג'? רק ללמד אותם איך מגיעים לתחנת האוטובוס המתאימה, איך משלמים לנהג את הסכום לכרטיס, איך יודעים מתי לרדת ובתחנה הנכונה, איך מגיעים מהתחנה לאולפן... כבר נראה לי משהו שדורש חצי שנה.

אני משתפת את המורה במחשבותיי והיא אומרת שזה לא בעיה, ההורים לוקחים את הילדים לאולפן. אהה, נרגעתי.

והחלק השני, זה שבו מראיינים את העולים החדשים? ילדים בכיתה ג'? מה בדיוק הם שואלים? באיזו שפה? ואיך הם ניגשים לעולים? מושכים להם בבגד ואומרים מה? שיתפתי את המורה במצוקה שלי והיא בתמורה ענתה שזאת לא בעיה, ההורים מראיינים את העולים החדשים.

ולגבי הפתרונות? מאיפה יש לילדים בכיתה ג' פתרונות למצוקת העולים החדשים? טוב, כבר לא חיכיתי להבהרות לגבי החלק הזה.

אם ההורים עושים את כל העבודה, אמרתי, אז צריך לדייק ולהגיד שזאת פעילות חקר להורים.

משיחותיי עם מורים והורים אני מגלה, שהתופעה הזאת, של מתן משימות ללא פרופורציה לתלמידים מצד אחד, והפגנת ההישגים (של ההורים למעשה) בהזדמנויות חגיגיות (כמו לפני המנהל והפיקוח) קיימת כמעט בכל מקום. אז איזה מסר אנחנו מעבירים לתלמידים בדרך הזאת? שהם לא מסוגלים לעשות לבד כלום? שהם זקוקים להורים שלהם כדי ללמוד? שרק אם ההורים ישקיעו כסף וזמן התלמיד יקבל הערכה לתוצר שלו? האם המסר הזה חינוכי?

מה יקרה אם ניתן משימות לתלמידים כאלה שהם באמת יוכלו לבצע? כאלה שקצת יותר מרמתם, אבל לא הרבה יותר?

מה יקרה אם נעריך את התלמידים על פי הביצועים שלהם לאורך כל המהלך הלימודי ולא רק לפי התוצר ולא רק אם הושקעו בו דם יזע ודמעות של ההורים גם?

מה יקרה? האם יהיה בכך הודאה שהחינוך הוא לא ברמה גבוהה כמו שמספרים? אולי, אבל מצד שני, אולי בדרך הזאת נוכל לגרום לכך שהחינוך יהיה בכיוון הנכון.

 

 

שינוי דרכי ההוראה. מה זה אומר?

התלמידים של היום זקוקים לשיטת הוראה המתאימה לדרכי הלמידה שלהם כיום, וזאת, כמובן, אינה שיטת הוראה פרונטלית. התלמידים של היום זקוקים לסביבה, תומכת ומובנית, שתאפשר להם ללמוד, לבד, בהתאם ליכולות הלמידה ודרכי הלמידה המתאימות להם, תוך הכוונה והנחייה.

השימוש בטכנולוגיות כמו לוח אינטראקטיבי או מחשב בכיתה עם מקרן, אינן שינוי בדרכי ההוראה אלא הוספת כלים לדרך ההוראה הפרונטלית. השינוי בהוספת של הכלים הממוחשבים מאפשר לקרוא לשיעור זה מקוון.

שיטת ההוראה המתאימה ביותר ללמידה של היום היא סביבת המאפשרת למידה, חשיבה והבנה עצמית, תוך העברת האחריות לתהליך הלמידה ללומד. סביבה דיגיטלית מאפשרת כל זאת ויותר.

הבעיה היא, שהכשרת המורים, עד היום, אינה כוללת הכשרה מתאימה לבניית סביבה לימודית  כזאת. ללא הכשרה מתאימה, לא יכולים רוב המורים לפתח סביבה כזאת.

לשם פיתוח סביבה לימודית, מקוונת (שבה המורה נעזר במקורות מידע ובחומרים מהרשת) או מתוקשבת (שבה התלמיד לומד לבד בסביבה מובנית הכוללת הנחיות ותיווך), יש צורך בכמה מיומנויות.
קודם כל, תכנון פדגוגי מוקדם של הסביבה המתוכננת. ללא תכנון פדגוגי מוקדם לא תהיה למידה משמעותית.
כמו כן, יש צורך במיומנויות טכנולוגיות, ללא ספק. אבל, לעולם לא ניתן יהיה לרכוש את כל המיומנויות הטכנולוגיות העדכניות. במיוחד שהטכנולוגיה משתנה מיום ליום. לכן הדגש צריך להיות על מיומנויות טכנולוגיות רלוונטיות לפעילות המתוכננת ולעשייה הרצויה.

בתכנון פדגוגי מוקדם הכוונה ל:

א.    הגדרת מטרה לימודית: מה התלמיד יידע או יבין בסוף יחידת הלימוד.

ב.     שלבים מובנים וברורים של תהליך הלמידה הנדרש, מהתלמיד, כדי שיצליח להגיע למטרה שהוגדרה, ותהליך ההוראה של המורה, כדי להנחות אותו להגיע בהצלחה למטרה שהוגדרה.

ג.       חיפוש הכלים, החומרים והעזרים המתאימים לקידום מטרת ההוראה שהוגדרה.

אם מדובר בשיעור מקוון, השלב הבא יהיה כתיבת מערך שיעור, על פי השלבים שהוגדרו מראש.

כשמדובר על סביבה לימודית, נדרשות מיומנויות נוספות:

ד.     כתיבת הנחיות לתלמיד. מיומנות לא פשוטה למורים שרגילים לדבר בכיתה

ה.    אספקת תמוכות ועזרים לתלמידים – כך שכל התלמידים, כולל החלשים, יוכלו להצליח ולהגיע למטרה.

ו.       ניסוח מחוון והערכה מראש כדי שהתלמידים יידעו על פי מה יוערכו וייערכו בהתאם.

מניסיוני לאחר כעשר שנים בהן אני מובילה מהלך זה של הכשרת מורים, אני חייבת להדגיש, שמורים רבים,  מתקשים לתכנן מראש את הסביבה. אני מניחה שזה לא קושי רק של מורים. אבל עשייה משמעותית, ובמקרה שלנו למידה משמעותית מחייבת בדיוק את זה:

"אף אדם- או ליתר דיוק, אף אדם שנוהג בהגיון - לא פותח במלחמה בלי להבהיר לעצמו קודם כל מה הוא מתכוון להשיג באמצעותה, ואיך בדעתו לנהל אותה"

מאת קרל פון קלוזוויץ – "על המלחמה"

סביבה זאת, המאפשרת למידה עצמית, תוך העברת האחריות לתהליך הלמידה אל התלמיד, אבל תוך מתן תמיכה והנחיות, ואספקת תיווך בהתאם, משפרת את תהליך הלמידה של הלומד.

מיקוד זה בתהליך ההוראה וניסוח הנחיות ברורות תוך חשיבה על התיווך הנדרש כדי להנחות את התלמיד ללמידה עצמית בהצלחה, משפרים גם את תהליך ההוראה הפרונטלי של המורים בכיתתם.

מידע וחומרים נוספים:   http://www.moreyeda.co.il
 

מושגים בהוראה ממוחשבת, מקוונת ומתוקשבת

בשנים האחרונות בולט ביתר שאת הבלבול סביב שילוב התקשוב בהוראה. חוסר הבהירות גורם לבלבול אצל מובילי המהלכים כמו גם אצל המורים שמהם מתבקש הביצוע בפועל: שיעור מקוון? מתוקשב? סביבות למידה? שילוב התקשוב?

לפיכך ברצוני להציע הגדרות שיקלו על העושים במלאכה, ויאפשרו ליצור בסיס לפיתוח ועשייה. בפוסטים הבאים אפרט את המרכיבים של פיתוח כל סביבת הוראה והדגשים בה:

הוראה ממוחשבת:

כל שילוב של חומרים ממוחשבים על ידי המורה, כמו דפי עבודה או מבחנים מודפסים, מצגות, דפי מידע המוצגים על גבי הלוח,  וכל שימוש אחר של יישומי המחשב, שבהם נעזר המורה, לטובת ההוראה, הם הוראה ממוחשבת או שילוב המחשב בהוראה.

הוראה פרונטאלית:

פעילויות המתבצעות בשיטת ההוראה הפרונטאלית, בה המורה מלמד את כל התלמידים, בכיתה, בין אם בעזרת לוח חכם, ובין אם באמצעות מחשב נישא ומקרן,

הוראה מקוונת, או שיעור מקוון: זאת פעולה בה המורה משלב חומרים מהאינטרנט, במהלך ההוראה הפרונטלית, כדי להדגיש, להמחיש, להראות, להרחיב ויזואלית, את חומר ההוראה בו הוא עוסק. באמצעות חומרים מהרשת יכול המורה לשפר את מהלך השיעור, את איכות ההוראה ובכך לתרום לשיפור הלמידה.

הוראה מתוקשבת:

לעומת ההוראה הפרונטלית, שבה המורה קובע את הקצב, את הזמן ואת המקום, פעילות מתוקשבת היא פעילות שמתבצעת על ידי התלמידים מול מחשב, בין אם נישא אישי ובין אם נייח, במעבדת המחשבים או בבית  ומבצע תהליך למידה עצמאי.

לשם כך יש לבנות סביבות למידה המאפשרות זאת, או לדעת להתאים סביבה קיימת.

סביבת למידה מתוקשבת או סביבה לימודית מתוקשבת היא סביבה שבה מזומנים ללומד כל החומרים והאמצעים הנדרשים כדי שתהליך הלמידה יתבצע: חומרים כתובים, מקורות מידע נוספים, חומרי מולטימדיה מגוונים, אמצעי עזר כמו טבלאות, מארגני מידע ויזואליים, שרטוטים ועוד, וכוללים הנחיות ברורות ומובנות לתלמיד על מנת שישלב את כל מרכיבי הסביבה בתהליך הלימודי הרצוי.

תקשוב בהוראה או פדגוגיה מתוקשבת

כמנחת מורים מזה 15 שנה בשילוב התקשוב בהוראה, אני מודה, בשנים האחרונות ברור לי יותר מתמיד, שהריצה במעלה ההר שלנו, המנחים והמדריכים, בניסיון להקנות כמה שיותר מיומנויות טכנולוגיות, בכלים שמתחדשים כל הזמן, הותירה אותנו לבד. אם נסתכל אחרי השנים האלה אחורה נגלה רק את טביעות כפות רגלינו על החול. הריצה הזאת קדימה לא מקדמת באמת את החינוך ואת המורים. וגדל הפער בין הרצון, בין החזון ובין המציאות.

דרך ההוראה שמשלבת מחשב אינה דרך הוראה כפי שביצענו עד היום. שינוי בדרכי ההוראה ובתפיסת מעמד המורה נדרשים כדי להצליח לבצע הוראה מתוקשבת. רק שינוי כזה יביא שינוי.

שינוי בדרכי ההוראה, תוך מיקוד תהליך ההוראה בהובלה ובהנחיה - כלומר המורה כמנחה, שותף ומלווה - יכול לממש את החזון החינוכי, וחשוב מכך, לגשר על הפער שהולך וגדל בין המורים, ורצונם ללמד, לבין התלמידים, ונכונותם ללמוד.

טענתי היא, שזאת טעות לחשוב, שכל מורה מעצם היותו מורה, יכול לשלב את הטכנולוגיה המתחדשת בדרכי עבודתו ללא כל בעיה. הגישה שעל פיה כל מורה, רק מכיוון שעבר הכשרה של הוראה, וקיבל קורסים בהכרת תוכנות מחשב, יכול להורות בדרך מתוקשבת, היא הבסיס הבעייתי האמיתי לאי ההתקדמות של תהליכי ההוראה עד היום.

המורים, חייבים לקבל נדבך נוסף, נדבך שיגשר על הפער בין התיאוריות למעשה, בין הוראה מלמדת למובילה, בין מורה פרונטלי למתוקשב.

שילוב טכנולוגיות בהוראה דורש מהמורים דיוק, מיקוד, מטרה ברורה, ודבקות בה. נכון, דגשים אלה חשובים תמיד, לא רק בשילוב התקשוב בהוראה, אבל בניגוד לכל דרכי ההוראה האחרות, בהן לא קורה דבר אם אין מיקוד במטרה או דיוק, בהוראה מתוקשבת חוסר קיומם של אלה בולט, וזאת אחת הסיבות העיקריות לכך שהתוצאות של שילוב המחשב בהוראה לא מגיעות לתוצאות להן מצפים.

נכון שישנם מורים רבים שעברו תהליך בעצמם, ומנסים למצוא את הדרך הנכונה לקידום התלמידים תוך שימוש בכלי הטכנולוגיה העומדים לרשותם, אבל אלה אינם מייצגים את הרוב המכריע, וגם להם חסרים פעמים רבות הדגשים החשובים והמיקוד ההכרחי כדי להצליח בכך.

מצד אחד אנו מקנים מיומנויות מחשב למורים, עם חידושים ותוכנות חדשות ושינויים כל הזמן, ומצד שני אנו לא מקנים למורים את המיומנויות הנדרשות כדי שיצליחו להפעיל את דרכי ההוראה שמשלבות טכנולוגיות.

האם העדרות הצלחה משמעותית בקידום ההוראה, למרות שנים רבות כל כך של העברת מידע טכנולוגי, מצביע על כישלון המורים, על יכולתם המועטה, על כישוריהם הגרועים? לטענתי ממש לא.

אני טוענת שכל המורים, כל אחד על פי יכולתו ומסוגלותו, יכולים להשתמש בטכנולוגיה הזמינה להם בדרך שתקדם את יכולות הלמידה והחשיבה של תלמידיהם, להכשירם להיות לומד עצמאי ואחראי לתהליך למידתו, בתנאי שיקבלו את המיומנויות הפדגוגיות והדידקטיות הנדרשות לשם כך יחד עם ההכשרה הטכנולוגית. ויפה שעה אחת קודם.